מערת חריטון

תיאור המערה

שטח המערה 3,450 מ"ר, והיא כוללת מספר מפלסים (כ-4 מפלסים עיקריים) ו-55 חדרים, שחלקם נקראים גם כאולמות. המרחק מפתח המערה ועד לנקודה הרחוקה ביותר ממנה הוא כ-400 מ', והאורך הכולל של כל המחילות כ-.4.5 ק"מ. הפרשי הגובה בין המפלסים מגיעים עד 3 מטרים בין מפלס ראשון לשני, עד 7 מטרים בין השני לשלישי ועד 12 מטרים בין השלישי לרביעי. פנים המערה כולל תהומות, מצוקים, אולמות גדולים ומחילות טבעיות. היא מופתה באופן מלא רק בשנת 1969 על ידי קבוצת מתנדבים חברי "החברה להגנת הטבע" מירושלים.

פתח המערה נמצא מעל מצוק הפונה אל הנחל מאחורי שני גושי סלע גדולים המכונים על ידי המטיילים "לוחות הברית". היא מכילה אולם כניסה גדול ומרווח כאשר מחילת הכניסה למכלול המסועף של המחילות והחדרים נמצא בקיר אולם הכניסה.

ההיסטוריה של המערה

בתקופה הביזנטית ובבתקופת הצלבנים זוהתה המערה בטעות כמערת עדולם בה הסתתר דוד המלך מפני שאול‏. בשנת 1139 פשטו כוחות בדואים על העיר תקוע, שהייתה ישוב צלבני חשוב. תושבי העיר נמלטו אל המערה והסתתרו בה.

הראשון שחקר את המערה בתקופה המודרנית היה טיטוס טובלר, בשנת 1853. הוא דיווח על חלקי ארונות מתים, חציבות במעברים ומערכת מים שכללה בורות מים, תעלות ובריכה בעומק המערה. כמו כן דיווח על כתובות רבות ביוונית עתיקה, ערבית ועברית. אולם כוונתו של טובלר לא הייתה למערה הנקראת כיום מערת חריטון אלא למערה הנמצאת כ-500 מטרים דרומה לה, הקרויה "מערת חריטון האמיתית" (כיוון ששם סביר להניח שהתגורר הנזיר) או "מערת חריטון התלויה".

ב-1873 חקרה את המערה משלחת הקרן לחקר ארץ ישראל בראשות קלוד קונדר, שמיפתה בדיוק רב את מה שחשבה לכלל המערה. כיום ידוע שהמיפוי חלקי ביותר וכולל רק חלק קטן ממנה. מיפוי נוסף ותיאור מפורט ורחב היקף נערך ב-1965 על ידי משלחת גרמנית בראשות שטרובל (Strobel) ופורסם ב"עיתון החברה הגרמנית לפלסטינה" . אולם המפה אינה שימושית כיוון שהיא מכילה שגיאה חמורה בכיוון ולא ניתן לנווט על פיה במערה.

בשנת 1969 מופתה המערה באופן מלא על ידי גדעון מן, חנן וורקר וצוות מתנדבים מהחברה להגנת הטבע בירושלים.

ב-8 במאי 2001 נרצחו סמוך למערה הנערים קובי מנדל ויוסף איש-רן מתקוע שיצאו לטייל באזור.