קצת על מערות בארץ ישראל

אני והמערות:  (דף זה עדיין בכתיבה, הצעות והערות יתקבלו בחיוב !)

עוד בצעירותי קראתי את הספר "שיבומי" (מומלץ מאוד) על מרגל שתחביבו חקר מערות והתאהבתי בנושא. נמשכתי למסתורין, לחשיכה, לאתגר הפיזי, לגלות מקום חדש ואולי איזה אוצר ארכיאולוגי…. אחרי הצבא הצטרפתי למרכז לחקר מערות שהיה אז בבית ספר שדה עופרה בראשות ד'ר עמוס פרומקין, חוקר המערות הגדול בישראל.

השתתפתי בסקר ומיפוי מערות ואפילו השתתפתי בגילוי המערה הכי גדולה בישראל, היא מערת מלח"ם על שם המרכז לחקר מערות. ירדתי עם כננת ג'יפ להוטות העמוקות של הר מירון, הלכתי לאיבוד במחילות מערת חריטון, כמעט טבעתי ב"בלו הול" בצלילה בים סוף, הייתי מהראשונים שחקרו ונטיפים במערות שכונת דניה בחיפה, עטרות בירושלים ורבות נוספות. שירותי במלח"ם היה קצר מועד. עברתי להייטק ונושא המערות נשאר רק כתחביב. כאן באתר "מערות ואגדות" נסגר המעגל. בואו ותהנו 🙂

מני נחמן – טיולים ואגדות

סוגי מערות בארץ ישראל:

ארץ ישראל קטנה ובה אלפי מערות ששוות ביקור. אפשר לראות שני סוגים עיקרים, מערות שנוצרו בדרך הטבע ומערות מעשה ידי אדם. יש כמובן גם שילובים כלומר מערות טבעיות שהורחבו ע"י אנשים למטרת הגדלת החלל הפנימי או חיבור כמה חללים ליחידת מגורים ואיחסון גדולה יותר. יש גם להיפך, מערות שקיבלו תוספות בנייה.

מערות טבעיות:

מערות ראשוניות – מערות הנוצרות בד-בבד עם היווצרות הסלע המקיף אותן. התפרצות הר געש היא הגורם העיקרי להיווצרות מערות ראשוניות. הלבה הזורמת בתחילת ההתפרצות מתקררת, מתקשה ושכבתה החיצונית הופכת למוצקה. הלבה הזורמת מתחת לשכבה החיצונית המוצקה עדיין נוזלית וכאשר היא זורמת אל מחוץ למעטפת נשאר חלל ריק מתחת לקרום המוצק – וזה הופך למערה.

מערות שניוניות – מערות הנוצרות לאחר היווצרות הסלע. מערות אלה נוצרות באמצעות  תהליכים קארסטיים כלומר המסת סלעים מסוג גיר וקירטון על ידי גשמים ונחלים. אם תהליך כזה נוצר בחלל סגור ובמשך מאות אלפי שנים נוצרת מערת נטיפים שהיא אחת מתופעות הטבע היפות ביותר.

מערות מעשה ידי אדם:

כבר לפני עשרות אלפי שנים התגורר האדם הקדמון במערות (ראו מערת שוקבה, מערות נחל כרמל וספונים ועוד), אך אלו היו מערות טבעיות. כאשר האדם בנה לעצמו כלי מתכת החל להתמודד ולשפר את הטבע. ישר רצפה, יישר קירות וחפר בורות לאיסוף ואיחסון מים. כיוון שבעומק מעל 1 מטר הטמפרטורה נוחה וקבועה כל השנה למד האדם בהמשך לבנות בתים ואף ערים שלמות מתחת לפני האדמה (כדוגמא תל מראשה ובית גוברין – ארץ אלף המערות). חלק מהמערות נבנו מראש לגידול יונים (קולמבריום) או חיות מרעה.

גם מעיינות נקרה רבות יש בארץ, בעת המרד ברומאים חפרו המורדים מחילות מגורים ומחבוא מתחת לאדמה. גם מערות קבורה עתיקות ורבות בארצנו, רובם עם שיפורי בנייה ומצבות מעל (כדוגמא מערת המכפלה, קברי צדיקים בגליל)

בנוסף למערות מסוגים הנ"ל הוספתי באתר כמה כמה חריגים, כמו מנהרות הרכבת של ראש הנקרה, מערת האלמוגים התת מימית בחוף אלמוג, המערה הכחולה בחוף הבונים, מנהרת הטיית מי הירמוך של הסורים בגולן, ועוד. על חלק ממערות אלו נכתבו אגדות יחודיות

 

מערות בהרי ירושלים: מערת הנטיפים – מערה מסודרת למשפחות בכל גיל עם סיורים מודרכים. המערה נמצאת על הכביש העולה מבית שמש לכיוון ירושלים. המערה שהתגלתה באקראי היא מערת נטיפים וזקיפים גדולה ומשומרת.
מערת התאומים – המערה גדולה ונאה. טיפוס קצר לתוך החלל הענק ואז פגישה עם מאות עטלפים שגם להם יש דעה טובה על המקום. בקצה הרחוק של המערה נביעה קטנה. מקום טוב לספר אגדות מפחידות ולנוח.

מעיינות נקרה: הסטאף (עינות ביכורה), עין חנדק, עין לימון, נקבת צובה, עין קובי. מסביב ובקרבת ירושלים יש שילוב מצוין של מים הנובעים מתוך האדמה ואפשר להיכנס לתוכם. הסטאף – עינות ביכורה שאליהם ניתן להגיע מכיוון הקסטל, מושב צובא או מכיוון הדסה עין כרם הם שמורה מתוקה של חקלאות הררית ובתוכה שני מעיינות נקרה שתחילתם בריכה שאפשר לטבול בה ואז להיכנס למחילה לא ארוכה ולעלות לתוך אולם פנימי חצוב ומטפטף. אמת ביאר- אחת מהמערכות המים שבנה הורדוס להולכת מים לירושלים ולבית המקדש, שמימיה הזורמים מגיעים עד גובה ברכיים. אורך האמה 60 מטר ועומקה 12 מטר. זוהי הרפתקה מיוחדת הכוללת הליכה במסלול חווייתי.

ארץ 1000 המערות: שפלת יהודה, חרבת מדרס -תל גודד – חורבת עתרי – ביר רסק – תל עזקה – ראס אל רסום – בית גוברין , כל מה שדרומה מבית שמש הוא ארץ של מערות החצובות בידי אדם. הקירטון הפריך, סוג של גיר רך שאינו נותן למים לחלחל לתוכו, הוא אבן מצוינת לחציבה ולמעלה מ – 2000 שנה חוצבים בו מערות ומחילות. מערכת מחילות המסתור של חרבת מדרס הן דוגמא נאה לארגון המלחמה של בר כוכבא לפני 1850 שנים. מערכות כאלו פזורות לאלפים מהגליל התחתון ועד שפלת יהודה. הכיף בחרבת מדרס שהיא קרובה, פשוטה להליכה וכיפית (למי שאינו סובל מזחילה במנהרות צרות לאור נרות).  

מערות לוזית: המערות נוקו ומשמשות היום לאירוח קונצרטים ופעילויות שונות. אלו הן מערות פעמון, מערות שנחצבו כפעמון ענק שנפחו אלפי מטרים מעוקבים. קוראים להם גם מערות קולומבריום – מערות יונים, מכיוון שהן מכילות שורות של ריבועים קטנים מסביב לקירות שלדעת ארכיאולוגים שימשו כתאים לגידול יונים (ביוונית קולומבה=יונה) לצורכי פולחן, מזון ודואר אוויר.

מערות במידבר יהודה:  מדבר יהודה מלא מערות אך הנגישות והחביבות מכולן הן דווקא אלו הנמצאות בחלקו הדרומי, בהר סדום או במישור הנמצא בין הר סדום למצוק ההעתקים. הנחמדה מכולן : מערת הקמח. יפה לראות את תוצאות הקריסה של פתח המערה בעקבות פעילות סיסמוגרפית באזור. למטיילים אוהבי הליכה ממתינה ירידה לאפיק ופסיעה תוך כדי התגלגלויות באבק הרך עד הכניסה למערה/מנהרה החשוכה. אפשר ללכת בלי שום בעיה ללא תאורה כשיד מונחת על הקיר. שווה להדליק פנס לפחות פעם אחת אל תקרת המערה הגבוהה ולראות את הסדק שלאורכו חתכו אותה המים.

מערת סדום: הר סדום בנוי מגבס בשכבות העליונות ומלח בתחתונות. כשהמים מפלסים את דרכם בגבס הם ממיסים את המלח במנסרות בוהקות. הר סדום סדוק ומלא במערות. מערת סדום נמצאת ממערב לכביש ים המלח מחברת אותנו לסיפור מתקופת אברהם ולוט ושתי בנותיו.

מערת כידוד: בדרום מדבר יהודה, באחד מערוצי המשנה הזורמים לנחל כידוד. היא ארוכה מאד: כ – 540 מ'. (השלישית באורכה בין מערות הגיר בארצנו). ניתן לטייל בה בשעות היום אך להקפיד על יציאה לפני החושך – בגלל אוכלוסיית עטלפי החרקים הגדולה במערה (בעיקר יזנובים ואוזננים). ההגעה למערה מעט קשה ודורשת התמצאות וכושר טיפוס… הטיול במערה עצמה מקסים ומיוחד.

מערת חריטון: בערבית מכונה המערה "מערת אל מצעה" – "המערה הלא ידועה". המערה הינה מערת הקארסט הארוכה ביותר בארץ שהתפתחה בסלע גיר. אורכה הכולל של המערה כארבעה ק"מ והיא מורכבת מ – 55 חדרים המחוברים בסעיפים רבים. את שמה קיבלה המערה מכיוון שבתחילה ייחסוה למערתו של הנזיר חריטון. כיום, בעקבות מחקר מקיף על חייו, יודעים אנו שזו לא הייתה מערתו האישית, אך שמה נשמר בכל זאת.

מערות בגליל: מערת קשת. אומנם זו לא בדיוק מערה, אולם מה ששרד ממנה הוא בדיוק מה שנותן לה את שמה: קשת סלע ענקית המחברת שיני סלע מעל תהום, במקום בו היה גג המערה לפני שקרס. שווה לראות את תמונת הנוף הנפתחת מהמקום בו היה גג המערה, לדבר עם שפני הסלע או לגלוש בעזרת חבלים (סנפלינג) לתוך תהום תלויה. מערת נמר – לפני שנכנסים למערה יש להצטייד בפנסים, ולזחול בחלקים מסוימים. זו מערת נטיפים שעודנה פעילה, ועבודת המים הסבלנית על הסלע יצרה כאן מראות מיוחדים. אורך המסלול עד למערה – כקילומטר, כלומר כשעתיים טיול (לא מומלץ להיכנס למערה עם ילדים צעירים).

מערת שרך: מערה מדליקה ולא מסובכת. הנמצאת באפיק הנחל, על הצלע המזרחית של האפיק ומסומנת בשלט. נרות, פנסים וזהירות הם המצרכים היחידים שצריך באמת. הילדים ייהנו ממסלול חווייתי ולא קשה. נכנסים בפתח התחתון, מטפסים קיר של קצת יותר משני מטרים ופונים ימינה (בזהירות) לאורך מדף וזוחלים עד שרואים אור מימין או מלפנים – שני פתחים שונים דרכם אפשר לצאת. כחצי שעה של זחילה. במערה אפשר לבקר כחלק מטיול בנחלים שרך ובצת.

מערת עלמה: זוהי מערת קומתיים. קומה עליונה יבשה וקומה תחתונה שבה מים. הכניסה היא דרך פיר (מנהרה אנכית) שממנה מסתעפות מחילות רבות. זאת אחת מהמערות הגדולות והמפוארות של הגליל ויש בה נטיפים וזקיפים.

הוטה 6 בהר מירון: סמוך לישוב הדרוזי בית-ג`אן, ישנם מספר מערות קארסטיות עמוקות הנקראות "הוטות". הוטה 6 הינה המערה היחידה בקבוצה זו אליה מותר להיכנס וזאת רק באמצעות ציוד גלישה מקצועי. שלב ראשון סנפלינג של 25 מטר לעומק המערה, שם נראה אולם גדול של נטיפים נהדרים. שלב שני סנפלינג של 12 מטר לאולם קטן יותר, משם קיימת גלישה נוספת של כ- 12 מטר עד התחתית של המערה, בה לא נרד, אך נוכל להציץ פנימה. במערה אנחנו נראה אולמות מדהימים של נטיפים, בעלי חיים כגון עטלפים וסלמנדרות ומגוון של מחילות. היציאה מהמערה היא בעזרת טיפוס פרוסיקים, טיפוס בעזרת מיתרים על חבל הדורש כושר גופני טוב.